יוסי ילד יקר שלנו, ילד תכול עיניים ויפה תואר,
 היית הילד היפה ביותר מכל ילדינו,
 ילד שכל ליבו מלא בטוב ואהבה,
 אהבה לכל, לטבע לבעלי החי ,לצמחים, לאנשים ובמיוחד לאחים
 ולהורים שלך שאהבו אותך כל כך.
אומרים שאהבת הורים זאת אהבה ללא תנאים ולכל החיים,
 אהבנו אותך אף יותר מכך.
 רצינו לשמור עליך מכל רע ופגע,
 התפללנו לאל שבו האמנת כל כך שיביא מזור
 ורפואה למחלה הנוראית שפקדה אותך ככה בתחילת חייך, רק בן 30 היית.
אז נלחמנו בכל הכוחות לעזור ולהביא לך רפואה אך לא הצלחנו,
 דרכי האל חזקות מכל המלחמות שלנו, ובמלחמה הזאת הפסדנו אותך לאלוהים,
 הוא רצה אותך כמלאך לידו.
מגיע לך להיות מלאך כי ככזה היית לכולנו, החיוך שלך, המבט שלך,
 אהבתך לכולנו הייתה מלאכית.
סלח לנו בן יקר שלא יכולנו לו לאל שרצה אותך לידו.
מי כמוך יודע שעשינו הכל באהבה ובמסירות יום יום שעה אחרי שעה.
נשבעים אנו כאן על קברך שנמשיך דרכך באהבת החיים,
 לא נפסיק לאהוב את ילדיך הקטנים שיר וליאב,
נחבק אותם למשפחה וננציח את זכרך להם ואיתם לעולם ועד.
 ניתן להם את כל האהבה שרצית לתת להם.
הם יגדלו יחד עם כל בני הדודים שלהם,
 כפי שהיית עושה אילו היית ממשיך איתם ואיתנו.
סליחה יוסי שלא הצלחנו לעמוד בשבועתנו,
 שבועת ההורים לשמור עליך מכל רע ופגע.
אתה מצטרף היום לסבא שלך שאהב אותך ורק בן שנה היית כהוא נפרד מאיתנו,
בגן עדן הוא ימשיך לשמור עליך במקומנו,
 ואנחנו מכאן נמשיך לאהוב ולהתגעגע אליך לעד.

הספד לאחר 30 יום

יוסי בננו  היקר
רק שלושה שבועות עברו מאז עצר עולמנו מלכת,
האור שכבה איתך צבע את חיינו בשחור.
בזעקה חרישית אנו שואלים " התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי באשר הינך,
קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי ".
 הלב מדמם, העיניים בוכות ועצב עוטף מסביב את חיינו.
בלילות הארוכים נשאלות כל השאלות  שלעולם לא נקבל עליהן תשובות.
אלבומי התמונות, הזיכרונות, החפצים שהשארת הם הדברים היקרים ביותר שנותרו בחיינו.
אבכה אותך עד יכבו חיי,עוד ניפגש בסוף, אתה יודע .
תהיה חזק למעלה ובגעגועים נזכור אותך לנצח .
אני בוכה לך בני עד שיבשו דמעותיי ואבכה אותך עד יכבו חיי.
הייה שלום ילדי אתה שחיית בינינו כמו צמח בר.

19.3.06


אתמול בשעה 09:25 בבוקר העולם עצר.
הציפורים הפסיקו לצייץ,הים השקיט את גליו וליבנו נדם.
יוסי שלנו הלך.
שיירת סוסים דוהרים נושאת אותו עכשיו מאיתנו אל שדות ירוקים,
אל מי נהר זורמים ואור נצחי.
היינו שישה. בחגים בשמחות ובסתם ימי חול,ששיה שהתרחבה עם
חברים,בני זוג וילדים. אבל בבסיס תמיד היינו שישה.
כולנו זוכרים את הטיולים,המסיבות,הישיבות האין סופיות,שבלעדיך יוסי
הן לא היו מתחילות.
לכל מקום שהגעת הבאת עימך הילה קורנת של חיים.
יוסי אנו מבטיחים לך היום שאת כל מי שאהבת – אנחנו נאהב,שכל
מי שהיה חבר שלך – יהיה חבר שלנו. שאת ילדיך יוסי – נאמץ לחקיינו
ולא נעזוב לרגע אחד.
ילדינו תמיד ידעו איזה דוד היה להם,
תכול עיניים וזהוב שיער עם חיוך שלא נגמר.
במקום שנגמרות המילים מתחילה האהבה, וזה כל מה שנותר לנו בחלל
שנשאר ממך.
על הכוכב שלך, בממלכה שלך מחכה השושנה שלך – השמחה.
דממה כל כך גדולה איתנו , גם המילים נעלמות,אך את מעשי
הגדולה הנדירים שהענקת בחייך אנו מבטיחים לשוב ולעשות.
נתינה תוך אדיבות  נטולת גאווה ונדיבות.
יוסי, נסיך קטן שלנו, פרח בר, אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי,
על קו החוף ישוטטו הילדים שמעלינו חופה של כוכבים.

יהי זכרו ברוך


אוהבים תמיד:
אייל
תמי וטל
עפר וטל
אסי ושרון
טלי ויריב

יוסי יפה התואר שלי, זה בדיוק שנה מאז נדם ליבך, ואתה רק בן 33 באותו הרגע הכל נעצר ונשאר דומם, הכל פצוע וכואב, השארת אחרייך חלל ריק, משפחה כואבת ואוהבת, המון שאלות שאין ולא יהיו תשובות, המון מכאובים שאין להם ריפוי, כולנו אוהבים וכואבים, ואתה יוסי שלי היית ותהיה היהלום שבכתר, אתה אהבת את החיים אך החיים בגדו בך, אהבת את כולם וכולם אהבו אותך.
לחמת כגיבור שאין שני לו,  בשעות הכי קשות שלך תמיד אמרת עם חיוך על השפתיים הכל יהיה בסדר, עם אהבה ונתינה אין סופית למשפחה ולחברים, ובמותך השארת לי צוואה לשמור על שיר וליאב שאתה כל כך אוהב. על אבא, תמי, אייל, טל וכל המשפחה שמאוד אהבת ואוהבים אותך. לכן בחרתי להמשיך לתת את כולי למשפחה שאהבת.
יוסי אתה איתנו כל הזמן, אנחנו ממך לא נפרדים, אתה הכוח שמניע אותי, כל מה שאני עושה זו הנחיה  שאני מקבלת ממך.

להיות אמא,
זה לחלום עליך בני עוד בטרם נולדת,
להרגיש אותך גדל בתוכי בגופי ובנשמתי, לחוש את חבל הטבור המחבר בנינו, זה ללדת אותך ולהתענג מרגע הלידה, להרגיש שמחה שמקפיצה את הלב, להיות מאושרת להיות אמא.

להיות אמא,
זה ללוות אותך לכל אורך הדרך במבט, בדאגה, בתמיכה ובאהבה אינסופית במילה טובה ותמיכה, לראות אותך כל יום גדל, הופך מתינוק לילד, לנער, לגבר, ולאבא של שיר וליאב, להרגיש בקולך את מצב רוחך ולהיות שם בשבילך.

להיות אמא,
זה להתרגש מחדש בכל יום הולדת, לחגוג לשמוח ולשיר איתך ביחד  "שתזכה לשנה הבאה" מבלי לחשוב שיכול להיות אחרת. ללוות אותך לגן, לבית הספר, לתיכון ובכל דרך, ללוות אותך ביום הגיוס בתחושה של גאווה והערצה, לחכות לדלת הנפתחת כשאתה עומד מולי, לקפוץ עליך משמחה, לחבק ולהרגיש את חום גופך בגופי, עם המון אהבה ונחת, לדעת שאתה איתי.

להיות אמא,
זה להיות מחוברת אלייך יוסי באהבה חזקה, בדאגה, נתינה, ושמחה לדעת שלכל בעיה שתתעורר ימצא פתרון הולם, להיות בשבילך למשענת היום ומחר, לכל ימי חיי, לחיות איתך את ההווה ולחלום על העתיד,

להיות אמא זה להקים משפחה, להגשים חלום ולגעת באושר.




להיות אם שכולה
זה להרגיש ברגע את ניפוץ החלום, את הגוף מתכווץ, הלב הקרוע, הנשמה המדממת, להרגיש את האכזריות שקוטעת את קיומך-קיומי, להרגיש כאב שאת עוצמתו לא ידעתי מעולם.

להיות אם שכולה
זה להרגיש איך ברגע מתחלפת לה שמחת חיים בעצב, בכאב, להרגיש געגוע שאין לו מרפא, געגוע שהולך ומתעצם עם הזמן, געגוע למי שהיית, למי שיכולת להיות, לטוב שבך, ללב הרחב, לחיוך הרך ולאבא הטוב שאתה, געגועים למשפחה שהיינו, געגועים לכל מה שאתה, געגועים לחלום.

להיות אם שכולה
זה לחיות את העבר, לחיות את הזיכרון לא לשכוח שום פרט, לזכור את היופי הנדיר שלך, הריח שלך, תנועות הגוף שלך, החיוך היפה שלך, המבט בעיניים ולהרגיש מתוככי הזיכרון את החיבוק החם והאוהב, לשמוע את קולך השקט מדבר אלי ואומר "אימוש – נוש", זה מפחיד עד כמה שזה חסר.

להיות אם שכולה
זה לקום כל בוקר בלי שמחה בלב, להסתכל על הדלת ולדעת שהיא תיפתח – אבל אתה לא תהיה שם,
לציין את יום הולדתך בלעדיך ולהניח פרחים, להדליק נר על קברך, במקום נשיקה עוצר נשימה –ולציין עוד שנה בלעדייך,
 לא לראות אותך שמח ומשחק עם ילדיך, לא לראות אותך .....
 לא להרגיש אותך...לא לצחוק איתך...לא לבלות איתך...לא לעבוד איתך, ועוד כל כך הרבה לא...

להיות אם שכולה
זה להלך בין הטיפות הדקות שמפרידות בין החיים איתך לחיים בלעדיך, בין הקיום שלי – לאין שלך,
לבחור בחיים ולגלות שזו הדרך הקשה,
להבין ולדעת שהשמחה והצער גרים להם ביחד.
 ואני כאן בשבילכם משפחה יקרה שלי למשענת בחייכם, לעזור לכם לשאת את הכאב ולנסות את הכאב הנוראי למהול באהבת המשפחה.

זה הזמן להגיד שלהיות אמא זו בחירה
להיות אם שכולה זו גזירה שנכפתה עליי ,
אני בוחרת להמשיך איתכם משפחה יקרה שלי
זו החלטה שנותנת משמעות לחיי ומכבדת את זכרו של יוסי,
איתכם הסליחה אם לא תמיד אני נחמדה
אך בכל זאת אני איתכם תמיד.

אמא.

שנתיים לפרידה מיוסי שלנו שנתיים יוסי שאנו חיים בלעדיך, שנתיים שאנו חיים בכאב אין סופי שאת עוצמתו לא ידענו מעולם ,והמילים קצרות לתארו. לחיות בלעדיך יוסי זה להרגיש איך ברגע התחלפה לה שימחת חיים בעצב ותוגה של חיים ללא חיים. לראות את הקשת בענן בצבעי אפור ושחור, להרגיש געגוע שאין לו מרפה, געגוע שהולך ומתעצם עם הזמן ,געגוע למי שהיית, למי שיכולת להיות, געגועים למשפחה שהיינו, געגועים לחלום שהתנפץ. כבר שנתיים שהכול התחלף בחיינו בגעגועים אליך, לחבק אותך רק עוד קצת, לתת לך רק עוד נשיקה אחת של לילה טוב,לדבר איתך רק עוד שיחת טלפון אחת ולהגיד לך שאנחנו אוהבים אותך ונעשה את הכול כדי לשמור עליך מכל רע ופגע. בחדרים ניבט אלינו מבטך מהתמונות ואנחנו בכאב שצובט בלב מביטים וחושבים אולי עוד רגע תגיד משהו, תחייך ותושיט ידיים לחיבוק אחרון ובצחוקך הזוהר תגיד " הכול יהיה בסדר אל תדאגו, אני עוד אנצח". ואנחנו ממשיכים להלך על החבל הדק שמפריד בין החיים איתך לחיים בלעדיך, בין הקיום הפיזי שלנו לאין שלך ואיתך. אנחנו בחרנו בחיים כדי להנציח אותך לעולם שכל כך אהב אותך ובגד בך ואתה יוסי שלנו רק בן 33 היית. וזה כבד, כל כך כבד שזה לא אנושי, השארת אותנו עם זיכרונות ואנחנו מתאמצים לא לאבד אף אחד מהם, אוספים כל זיכרון, תמונה, מכתב, פתק כי זה מה שנשאר וזה כל מה שיש לנו כדי להמשיך הלאה. שנתיים עברו בלעדיך, שנתיים של כאב שהתקבע בגופנו ובנשמתנו לובש ופושט צורה, כאב שמתגבר בזמנים קבועים ובזמנים בלתי צפויים. כאב שמקצין דווקא ברגעי שימחה כאב שלעיתים מתמכרים אליו, כל כך הרבה כאב וגעגועים אליך. שנתיים של אהבה אין סופית שלא ניתנת למימוש לא בחיבוק החם שלך לא בנשיקה רק בגעגוע אין סופי ומתסכל לחזרתך אלינו, יודעת בתוכי שזה לא יקרה, אבל חולמת רק על שנייה אחת נוספת. אולם המציאות אכזרית והחלום מתנפץ לתוך ים האהבה והדמעות. רצית לעוף, בן, רצית כבר הלאה עלית למעלה , מליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים, ואני רציתי רק עוד שנייה אחת להגיד לך שלום. הייה שלום בננו היקר יוסי.

הו אלוהים, חלון הגעגועים והכאב נפתח ולא נסגר מדי יום ביומו ובכל לילה ולילה.

חוס עלינו הכואבים, הבוכים והשבורים.

אנא תן לדמעות קול קטן.

תן לנו את הכוח לכאוב ולא להישבר.

תן לנו את הכוח לבכות ולהתגעגע.

אך תן לנו גם את הכוח להמשיך בשביל האחרים ואחר כך בשבילנו.

יוסי שלנו,שלוש שנים בלעדיך הם כמו נצח ומצד שני כאילו רק אתמול נפרדנו והאתמול הזה לא נפרד מאיתנו ולא יכול לעבור.

את צלילי קולך אנו שומעים, את נשיקות הפרידה שלך אנו מרגישים, את הרוח החמה שנתת לנו וממנה אנו לא יכולים להיפרד.

אין עוד כאב בעולם כמו מותו של בן, אך אנו כואבים אותך 3 שנים 36 חודשים 1095 ימים עד מתי?

תחושת אובדן, כאב נורא, וגם הריקנות שמושכת פצע נפשי עמוק שמסרב להגליד.

לנו ברור היום כי המחר לא יביא נחמה לבכי ולצער שנשארו מנת חלקנו בחיים שלאחר לכתך יוסי, אך לראות כמה אוהבים אותך וכמה גאים ומעריצים אותך כן מותיר בליבנו מעט נחמה והמון געגועים אליך. לא נפסיק לכתוב אליך ולהדליק נרות לזכרך ולא נוותר על התחושה שבליבנו כי הכול מגיע אליך כאילו רק נסעת לאיזה מקום רחוק שממנו אין לך יכולת לענות לנו . אנחנו יודעים ששם למעלה אתה רואה הכול ויודע שאין רגע אחד בחיים כאן למטה שאינך שותף לו. לעולם ולעולמי עד לא נוותר עליך בן יקר ויבוא יום ששוב נהיה יחד לנצח. כאן למטה אנחנו אורחים לזמן קצוב ושם בגן העדן שלך יהיה הנצח של כולנו.

יוסי שלנו אתה לא  רק יגון וכאב, וצער, אתה גם שמחה אושר ואהבה, כאשר עולים הזיכרונות בחיוך שלך, בכבוד שנתת לנו ולכל הסובבים אותך, בצניעות שניחנת בה, ובאהבה העמוקה. מודים אנו לך על השנים הנפלאות שהיית אתנו.

אוהבים אותך יותר מכל דבר אחר בעולם